גן סנסנה נוסד בשנת 2000, והוא מונה היום כ-26 ילדים. הגן נמצא תחת פיקוח משרד החינוך.
ייחודו של גן סנסנה בכך שהינו מושתת על רוח המסורת היהודית מחד ורוח השיטה האנתרופוסופית מאידך. האמונה המלווה את הצוות החינוכי היא כי ביכולת השילוב בין השניים להביא לתוצאות חינוכיות אופטימליות.
"כל חינוך הוא חינוך עצמי, ואנו כמורים ומחנכים מהווים למעשה רק את הסביבה של הילד המחנך את עצמו. עלינו לספק את הסביבה המתאימה כדי שהילד יוכל לחנך עצמו – על ידנו, כפי שעליו לחנך עצמו מתוך גורלו וייעודו הפנימי..." (ר. שטיינר)
שיטת החינוך האנטרופוסופית נוסדה בשנת 1919 ע"י הפילוסוף, החוקר והוגה הדעות – ד"ר רודולף שטיינר (1925-1861) . ההנחה בבסיס השיטה היא שהילד, באופן טבעי, מבשיל בשלבים קבועים החלים בזמנים קבועים. תפקיד החינוך הוא לספק לו בזמן הנכון את האמצעים המתאימים למיצויו. הילד מפתח מרכיבים ספציפיים ביותר של ישותו במספר שלבים עיקריים. השלב הראשון מבין אלו הוא התקופה שמגיל 0 עד גיל 7 לערך. במשך תקופה זו מפתח הילד בעיקר את האורגניזם הפיזי. התהליכים המתרחשים בילד קשורים לגדילתו ולצמיחתו, לעיצוב גופו הפיזי. הילד לא רק גדל בתקופה זו במהירות עצומה ביחס לתקופות מאוחרות יותר, אלא גם משתנה – הפרופורציה בין אברי הגוף משתנה, פניו משתנים ועוד... הסברה היא שכל מה שהילד לומד בתקופה זו קשור לכוחות הפעילים בגפיים , כוחות הרצון. גם מה שהילד לומד ביכולות רגשיות או אינטלקטואליות נעשה בגיל זה באמצעות כוחות הרצון. כך למשל ילמד הילד הרבה יותר דרך התנסויות חווייתיות. כמו כן הילד בגיל זה לומד באמצעות החיקוי ופחות דרך שינון והסברה. שלוש היכולות הנרכשות בגיל מוקדם – העמידה הזקופה, הדיבור והחשיבה – נרכשות כולן לא בדרך של לימוד דרך הבנה שכלית, אלא באמצעות כוחות פנימיים הקשורים לרצון ולרגש, ורק בצורה עקיפה מגיעים לחשיבה.
מבנה הגן והפעילות בו מיועדים קודם כל לספק עטיפה מוגנת לילד, לה הוא זקוק ביתר בגיל זה. הפעילות מתבססת על ריתמוס, דבר המשפיע על הילד ככוח בונה, ופועל באופן בלתי מודע על תחום הרצון – התחום העיקרי אותו צריך הילד לפתח בגיל הרך. למעשה כל חיינו סבים סביב הריתמוס, בכלל זה ימי השבוע , חודשי השנה, חגי השנה, וכד' . בכך יש את תחושת הנשימה היוצאת ונכנסת. נשימה זו היא בסיס חיינו. עם זאת, בנבדל מריתמוס של מכונה, הרי בריתמוס החי של הטבע יש התמדה אך גם התאמה לחיים, שינוי בהתאם לצורך. גם הפעילות בגן חוזרת על עצמה במשך בשבוע ובכל יום ובכך תורמת להרגשת הביטחון של הילד. שום דבר לא יפתיע אותו ובכל מקום ופעילות הוא ירגיש שהוא מכיר ויודע מה עליו לעשות. כמו כן החזרה מאפשרת העמקה בדבר ושיכלול מיומנות. הרגלים בגן שכוללים את סידור הגן, התארגנות לארוחה משותפת וסידור בסיומה, מעברים מפעילות לפעילות וכו' , כשהם באים בצורה ריתמית הם נטמעים בילד בפנימיותו, והדברים קורים מאליהם. באופן זה אנו כמעט ולא נתקלים כלל בעימותים על הילדים בדבר בצורך לעשות פעולה זו או אחרת, אלא הילדים מבצעים את הדברים מתוך הרגל פנימי וקבוע שהופך לטבעי. גם בגן הריתמוס בגן יהיה ריתמוס חי, ואם צריך לשנות משהו או לעשות את הדברים קצת אחרת אזי השינוי יעשה בהתאם. חשיבות רבה מוקדשת לפעילות הילדים בינם לבין עצמם – ליכולות החברתיות של הילד. יכולות אלו יבואו לידי ביטוי בצורתן המודעת בגילאים מאוחרים יותר.
הפעילות בגן מכוונת כולה ליסוד האומנותי וליסוד העשיה. כאשר המוטיב המרכזי העיקרי הוא החיקוי. על מנת להמחיש את עקרי המטרה העומדת בבסיס השיטה ניתן לדמות את הילד לפרי. המטרה היא לתת לילד – לפרי, את התנאים הטובים ביותר לגדילה ולהבשלה טובה. ניתן כמובן לקטוף אותו טרם זמנו, או לזרז הבשלתו באמצעים שונים. אבל לא בגן שלנו. בגן שלנו הפירות צומחים על העצים עד אשר הם מוכנים ובשלים לקטיפה. רק לאחר שהילד – הפרי - חווה באופן מספק את צמיחתו על העץ – את חווית הילדות שבו, רק לאחר שהוא חש ביטחון בחייו ובסביבתו, רק אז הוא מוכן לעבור לשלב הבא. ורק אז השלב הבא יעבור בקלות מירבית. יש חשיבות עצומה לגיל זה של הילדות וככל שהגיל צעיר יותר כך המקום של ההתפתחות חשוב יותר. זהו בסיס עתידנו ועל כן עלינו לטפחו בצורה הטובה ביותר. הילדות צריכה להישמר כילדות, זוהי איכות אחרת של האדם המתפתח. במילים אחרות, הילדים זקוקים למענה ולהתייחסות מיוחדת המתאימה לצמיחתם, גדילתם והבשלתם התקינה, והמטרה היא לתת לילד למצות את שלב הילדות שבו: ללמוד ולרכוש כישורים ומיומנויות מתוך חוויה, לפתח את חופש הדימיון והיצירה, והכל מתוך מסגרת שלא מגרה את האינטלקט והחשיבה הקוגניטיבית אלא מגרה את החושים הבסיסיים הטבעיים והחווייתיים.